מהי תורת המשחקים?

תורת המשחקים היא מערכת מתמטית / אנליטית לניתוח קונפליקטים. תורה מאוד ממוקדת, מדובר בתורה מתמטית ביסודה, ולכן היא מאוד חדה. לא מדובר בתורה התנהגותית שבה הכול מעורפל, אלא יש לנו נקודות מדויקות, יש לנו טענות מדויקות. אין מקום לטענות רופפות, וזה מה שמאפיין תורה מתמטית קודם כל. המערכת הזאת נותנת לנו מערכת כלים, שנועדה לאפשר לנו לנתח, ללמוד ובעיקר לחזות התנהגות של פרטים או קבוצות במקרה של קונפליקט.

מהו קונפליקט? קונפליקט הוא כל מקרה שבו יש איזשהו ניגוד אינטרסים, אפילו שיתוף פעולה, בין פרטים או קבוצות, ואני רוצה לנסות לחזות כיצד הם ינהגו. השיטה הזאת היא למעשה דרך רציונאלית שנותנת לנו מעין תחזית. אולם, כמו לכל שיטה גם לזו יש חסרונות ויש יתרונות.

בתורת המשחקים מתבססים על מערכת כלים שמטרתה להבין ולנתח מצבי קונפליקט, היום גם העולם ההתנהגותי מתחיל לאמץ כלים של תורת המשחקים כדי להבין סיטואציות של קונפליקט. כשאנו מדברים על קונפליקט, זה יכול להיות פוליטיקאים שמתחרים על מקומם בכנסת, ראש ממשלה שרוצה להרכיב קואליציה, פירמות שמתחרות בשוק, בעל ואישה שמתגרשים, מדינות שיוצאות למלחמה ועוד מלא דוגמאות. כל סיטואציה כזו היא קונפליקט, ולכן אנו מציגים את הכלי הנ"ל, הכלים מאפשר מתן תחזית כיצד ינהג הצד השני בכל סיטואציה.

מה ההבדל בין מערכת כלים שבאה מהעולם האנליטי לבין מערכת כלים שבאה מהעולם היותר התנהגותי, יותר פסיכולוגי? צריך לראות את היתרונות והחסרונות מכל גישה.

הגישה המתמטית, החיסרון העיקרי שלה הוא שכשהיא מסתכלת על המציאות, מכיוון שהכלים המתמטיים הם מאוד חדים וממוקדים, צריך להניח הרבה מאוד הנחות על המציאות כדי לבנות איזה מן מודל שאחר כך אני יכול לתת עליו תחזיות. אני צריך לבוא ולומר, טוב, בואו נניח שכל הפרטים הם זהים ובוא נניח כך ובואו נניח אחרת עד שנקבל מודל. לפעמים אני מקבל מודל נחמד ואני נותן עליו תחזית, אבל התחזית מתייחסת למודל על הנייר, ולא על המציאות, ולכן התחזית לא תהא טובה למציאות, אלא היא תהא טובה למודל שנמצא על הנייר. זו החולשה של מערכות כלים אנליטיות בגלל ההנחות הנדרשות.

היתרון של המערכות ההתנהגותיות, מאידך, בא מהכיוון ההפוך, זה מה שמשלים. היתרון הוא שהן מאוד מתאימות לרב גוניות של המציאות ומסוגלות להציע פתרונות או תחזיות למה קורה במציאות גם אם המציאות מאוד עשירה, מבלי להניח הנחות יותר מדי רדיקליות ומהפכניות. מערכת כלים אנליטית פחות יודעת לעשות זאת, ולכן היא פחות גמישה, בהקשר הזה, מן הכלים ההתנהגותיים.

ברם, יש גם את הכיוון ההפוך, הוא החולשה של הכלים ההתנהגותיים לעומת הכלים האנליטיים. אם אנו נקח אנשים שמומחים באיזשהו תחום מסוים שיש בו איזשהו קונפליקט, למשל משא ומתן בין מדינות וכדומה, נציג להם את אותם נתונים. נניח שהאנשים האלה אפילו קיבלו את אותה השכלה, שניהם למדו באותו מוסד, שניהם מומחים בתחום שלהם, ואף קיבלו אותו ניסיון, יש להם צינורות עם אותה אינפורמציה, ויש סיכוי טוב שהם יביאו לנו תחזיות שונות לחלוטין. הצד השני – הכלים האנליטיים / המתמטיים, אם אנו נסתכל עליהם, נקח אנשים עם רקע שונה ועם ניסיון שונה (אחד למד באוסטרליה והשני באוגנדה), שניהם מכירים את הכלים של תורת המשחקים, נציג להם את אותו מודל, והם יתנו לנו את אותה תחזית. אז מה שקורה זה שכשאני הולך על מערכת כלים כזו (מתמטית) אני מוותר על הגמישות, אבל אני מרוויח חדות, אני רואה דברים בצורה בהירה. אז יש מחיר ויש תמורה. המציאות היא מאוד עשירה ומגוונת, ולכן הרבה פעמים כשאני מתמודד עם קונפליקטים, אני צריך לפעמים להשתמש גם בכלים מגוונים – גם בכלים של תורת המשחקים וגם בכלים התנהגותיים כדי לקבל תמונה יותר מלאה ושלמה של הדברים.