אושר

לאושר יש קשר לפסיכולוגיה חיובית מכיוון שיש לו קשר לאנשים באופן כללי. לאושר יש השלכות ארוכות טווח בולטות לרווחת הפרט.

ביטוי לכך ניתן למצוא במחקרים. למשל, במחקר שניתח פרצופים מספרי מחזור של בוגרי קולג' מהשנים 1958-1960. כל מי שהופיע בספר המחזור חייך, אך החיוכים היו מגוונים, ולפי שיטה מיוחדת, הבוחנת את רמת כיווץ השרירים שמסביב לעיניים, ניתן היה להצביע על רמת האושר של המצולמים. לפי צילומים אלה החוקרים יען אם הנשים שמצולמות תהיינה נשואות ואם חוו סיפוק ביחסים שלהם. האינדקס של סוגי החיות חווה שתי תוצאות אלה. לנשים שביטאו רגשות חיוביים (אושר), היו נישואים מאושרים יותר. יופי, אגב, אינו משתנה היכול לחזות סיפוק בחיי הנישואין. אם כך, אם הינך מתמקד באושר המתבטא בתמונה אתה יכול לומר האם לאדם בו אתה מתבונן יהיו חיים טובים.

המחקר השני ניתח את התוכן הרגשי של חיבורים אוטוביוגרפיים שנכתבו על ידי נזירות כשהיו בבית ספר בשנת 1930 ובהם התייחסו הנזירות לילדות שלהן, לבית הספר בו למדו, לנסיון הכנסייתי שלהן ועוד. החוקרים קראו חיבורים של 180 אחיות. מהמחקר עולה כי לתוכן רגשי חיובי (אושר) מקושר באופן מאד בולט לאיכות חיים ואילו תוכן רגשי שלילי לא. לכן, הנזירות הכי מאושרות (25% המדורגות גבוה) חיו בממוצע 10 שנים יותר בהשוואה לנזירות הכי פחות מאושרות.

משמעות האושר:

הנאה היא חלק מאושר. הדוקטרינה של הדוניזם – מיקסום הנאה והקטנה למינימום של הכאב – נוסחה כבר לפני אלפי שנים. בכל הנוגע לעולם המערבי המרדף אחר עונג נתפס כדרך להשגת סיפוק. מסורת נוספת העומדת בניגוד להדוניזם מתייחסת ליכולת של אדם להיות אמיתי לעצמי הפנימי שלו. לפי השקפה זו אושר אמיתי מוביל לזיהוי המעלות של האדם, תיעולן וקיום חיים הנגזרים ממעלות אלה. התפיסה היא שהדוניזם כן רלוונטי לחיים מספקים אבל הוא תורם פחות לאושר בטווח הרחוק בהשוואה לרתפיסה הנ"ל. יחד עם זאת, אין צורך לבחור בין השניים וחיים מלאים מאופיינים בשניהם. כמו כן, אנשים שחסרים את שני אלה הם בעלי חיים מארד לא מספקים. השורה התחתונה היא שבני אדם זקוקים לפחות לגורם אחד כדי להיות מאושרים. יש לומר ששתי תפיסות אלה לא ממצות את שורשיו של האושר. ישנו כיוון נוסף: המרדף אחר השתלבות, או במילים אחרות "זרימה", הכוללת פעילויות שמלוות בהשתלבות גבוהה. זרימה שונה מהדוניזם שבו החוויה היא המרכז. לעיתים זרימה והנאה יכולות אף להיות מנוגדות ואף על פי שהמרדף אחר חיים מאושרים יכול להפיק זרימה, לא כל הפעילויות המפיקות זרימה הן בעלות משמעות בהיבט של לעשות טוב גדול יותר ולא כל הפעילויות בעלות המשמעות כוללות את מימד הזרימה. שורש נוסף לאושר הינו המרדף אחר ניצחון, הן מבחינת תחרויות הלכה למעשה והן מבחינת נצחונות סמליים (אהבה, עבודה וכו'), אך עדיין לא ברור אם הוא מקושר לסיפוק מהחיים.

מי שמח?

כנראה שהממצא העיקבי והבולט במחקר האושר הוא שרוב האנשים שמחים במידת מה. אמנם יש הבדלים בין אומות בהקשר של אושר והם מעניינים, אך אין בהם לטשטש את האושר הבסיסי של רוב האנשים. במחקרים פסיכולוגיים התגבש קונצנזוס בנוגע לגורמים המקושרים לאושר ולכאלה שאינם. מוצגים כאן המתאמים של כל גורם לאושר:

  • אפסי – נמוך: גיל, מגדר, השכלה, מעמד חברתי, הכנסה, אם יש לך ילדים, אתניות, אינטילגנציה, אטרקטיביות פיזית
  • בינוני: מספר חברים, היותך נשוי, דתיות, רמת פעילויות פנאי, בריאות פיזית, מצפוניות, החצנה, נוירזות (מתאם שלילי), שליטה פנימית של שליטה
  • גבוה: הכרת תודה, אופטימיות, היותך מועסק, תדירות של מגע מיני, אחוז הזמן שאתה חוה השפעה חיובית, בחינה ובחינה מחדש של מהימנות של מדדי אושר, הערכה עצמית.

בקבוצה בה מתאם נמוך מדובר בפרמטרים שלרוב קובעים כיצד אנשים חיים את חייהם. הם נמצאים במתאם נמוך לאושר כנראה משום שאושר זמין לכולם. בקבוצה בה המתאם הוא ממוצע, הפרמטרים לאושר הם חברתיים או בינאישיים. לתכונות אישיות יש מתאם גבוה לאושר. הסבר אפשרי אחד לכך הוא שמתאמים אלה משקפים דרך של דיבור או הצגה של העצמי. אנשים מאושרים מייחסים מאפיינים חיוביים לעצמם, בעוד שאנשים לא מאושרים אינם עושים זאת. נראה שזה שתופס לגבי חלק מהתוצאות. תוצאות אלה מראות שאושר הוא תוצר האדם ונקודת המבט שלו. יש לשים לב שהגורמים השונים מקושרים ביניהם. למשל דת (קבוצת המתאם הבינוני) ובריאות תקינה (המתאם הגבוה).

התוצאות של האושר

השאלה הנשאלת היא מה הביצה ומה התרנגולת. למשל, האם אושר מביא לנישואין או שנישואים מביאים לאושר. כדי לענות על זה נערכו מחקרים שניסו להתגבר על מכשול זה ואשר חיזקו את המסקנה שאושר אכן מוביל (או שלא) לתוצאה שאיתו יש לו מתאם. המחקרים הסיקו בעצם שאנשים שמחים חווים הצלחה בתחומים רבים של החיים, כולל ב: נישואין, תעסוקה, הכנסה ועוד. עם זאת, אני מעוניין להראות את המצב ההפוך, כלומר שאושר הוא לא רק סמן לחיים טובים אלא יכול להיות אחד הגורמים להם. בסדרת ניסויים שנקראה בהמשך ריאליזם דיכאוני, גויסו סטודנטים, חלקם דיכאוניים וחלקם לא וניתנה להם משימה פשוטה. מולם היה לחצן ולידו מנורה ירוקה שהיבהבה. באחד מחלקי המחקר המנורה הבהבה ללא קשר ללחיצה על הלחצן, אך הנבדקים לא ידעו מכך. הממצא היה שסטודנטים מדוכאים יותר תפסו את חוסר הקשר מאשר סטודנטים לא מדוכאים. כולמר הם יותר נטו לומר ששום דבר שעשו באמת שינה משהו בהקשר של הבהוב המנורה. תוצאות אלה מנוגדות למחקרים שהצביעו על כך שדיכאוניים תופסים את המציאות באופן לא רציונלי. בסיכומו של דבר, הראיה שעצבות מקושרת עם תפיסות יותר ריאליסטיות של המציאות היא לא תקפה תמיד ואינה מתווכחת עם המסקנה שאושר לעיתים קרובות מקושר עם תוצאות רצויות במגוון של תחומי חיים.

בהינתן שלאושר יש תוצאות רצויות, האם אנו יכולים להאיץ את האושר באופן מתמשך? כאן ישנה פסימיות רבה וחוקרים לעיתים קרובות מצביעים על השגרה ההדוניסטית כקביעת מגבלה בנוגע למה שהתערבות יכולה לתרום. או שהם מציינים את האפשרות של אושר להיות מורש כדי לטעון שישנה דרגה גנטית מסויימת של אושר שמעליה אי אפשר לעלות. אני רוצה להתמקד בכך שתורשה חזקה בהקשר זה אין משמעותה העדר יכולת שינוי. כמה חוקרים הציעו את אמצעי העזר לחשוב על הגורמים לאושר. אושר = נקודת פתיחה+נסיבות היים+פעילות רצונית. בטבלה 4 רבות מהנסיבות הרלוונטיות לאושר. פעילות רצונית היא החלק המעניין של המשוואה ומגלמת היבט בהקשר של פסיכולוגיה חיובית והוא הכרה בתפקודו של רצון ובחירה. רצון יכול להוביל אותנו לעשות דברים שיתרמו, או שלא, אם לא עושים, לרמת האושר. אפשר לעשות יותר חברים ולבלות יותר זמן עימם, להתנסות ביותר הנאות וכו'. יש דברים כגון השכלה שלא יעזרו.

במחקר שביצע פיטרסון אודות התערבות בהקשר של אושר הוא אסף מגוון התערבויות שהוצעו במהלך מאות שנים, החל בבודהה ועד טוני רובינס ואשר טענו בדבר היכולת להגביר את האושר. אילו אכן עבד ואילו היו פלסבו? הניסוי הורכב ממספר תרגילים, כל אחד ארך שבוע (למשל, שליחת מכתב תודה, רשימה של 3 דברים טובי שקרו היום, למשך שבוע, מלווים בהסבר ועוד). התוצאות היו ש: תרגיל הפלסבו הגביר את האושר (והפחית דיכאון), אך רק בטווח המאד קרוב, כלומר מייד לאחר שהתרגיל הסתיים. ההשפעה הכללית הגדולה ביותר על אושר הוא הביקור מוקיר התודה אך היא נעלמה לאחר כחודש. השפעות מתמשכות – 6 חודשים לאחר מכן נמצאו בהקשר של תריל שלושת הדברי הטובים ועבור שימוש בחתימת החוזקות, כלומר לקיחת קווי חוזק של האישיות שלנו ונתינת הציון הגבוה ביותר להן, שימוש בחוזקות אלה במהלך השבוע וכן התרגיך המבקש להשתמש בחוזקות שלנו בדרכים חדשות. ההשפעות המתמשכות של תרגילים אלה היו בעיקר על אנשים שהמשיכו להתשמש בהם מעבר לתקופה של שבוע אחד. החוזק של השפעות אלה הוא ממוצע והן מאיצות את האושר לפחות כמו מידת ההשפעה שיש לפסיכותרפיה ולתרופות בהפחתת בעיות פסיכולוגיות. ככל שממשיכים בתרגיל כך ההצלחה נמשכת גם היא. בדיאטה, ככל שהיא קשה ומוזרה יותר קשה להתמיד. כך גם לגבי אושר כדי שההשפעה תהיה מתמשכת חייב הדבר להשתלב בחיים האדם. ספירת המעלות, שימוש בחתימת החוזקות שלי וכו' תורמות בכך.